החלטה בתיק בש"א 6374/08

התובעים מבקשים להורות לנתבעים ליתן תצהיר גילוי מסמכים ספציפי, בהתאם למכתב הדרישה שהופנה אליהם, וכן להעביר את המסמכים המופיעים בו לעיונם.  בנוסף, מבקשים התובעים להורות לנתבעים להשיב על השאלות שמספריהן 2-9 ו-26-28 בשאלון שהופנה אליהם.

בכתב התביעה נטען, כי ביום 15/8/05 נחתם בין הצדדים זיכרון דברים למכירת זכויותיו של הנתבע 1 בבית במושב שדה ורבורג.  על פי הנטען, בזכרון הדברים הובהר כי החוזה מותנה בוועדת קבלה למושב.

התובעים טענו, כי ועדת הקבלה אישרה את קבלתם למושב "בכפוף להסדרת העניינים המנהליים במזכירות הכפר".

בשלב מסויים, התברר לתובעים, כי הם חוייבו בתשלום תוספת של 10,000$ למחיר העיסקה, עליה לא דובר מעולם, וכן כי לנתבע 1 קיים חוב בגין הוצאות פיתוח שהוצאו בעת הקצאת המגרש.  בין הצדדים נוצרה מחלוקת בשאלה על מי מהצדדים מוטלת החובה לשאת בתשלום החוב, ולתובעים נודע כי כי בכוונת ועדת הקבלה לשנות את החלטתה ולבטל את קבלתם למושב.  ביום 24/11/05 קיבלו התובעים מכתב המודיע להם כי רכישת הבית לא אושרה, ללא נימוק.

התובעים טענו, כי ועדת הקבלה נעדרה סמכות לשנות את החלטתה המקורית.  התובעים הגישו ערר לועדת העררים במינהל מקרקעי ישראל על החלטת ועדת הקבלה של המושב, והערר התקבל, אלא שהנתבעים סירבו לבצע את העיסקה בתנאיה המקוריים.

הנתבעים הגישו כתב תביעה שכנגד, בו נטען כי ועדת הקבלה התנתה את קבלת התובעים למושב בהעדרו של רישום פלילי, ובשלב מסויים, התברר כי לנתבע 2 רישום פלילי.  הנתבעים טענו, כי זכרון הדברים בטל, מאחר שלא התקיים התנאי המתלה האמור, ועתרו למתן סעד הצהרתי לפיו זכרון הדברים בטל ומבוטל.

הנתבעים טענו, כי התנהלות התובעים הובילה לביטול העיסקה, והם חבים בקנס בסך 25,000$, בהתאם להוראות זכרון הדברים.

בנוסף, טענו הנתבעים, כי התנהלותם של התובעים גרמה להם נזק ניכר, שכן נמנעה מהם האפשרות למכור את הנכס, והם איבדו רוכשים פוטנציאליים שהציעו תמורת רכישת הבית סכומים הגבוהים מהסכום עליו סוכם עם התובעים.

לחלופין, טוענים הנתבעים, כי ככל שבית המשפט יורה על אכיפת זכרון הדברים, הרי שיש להורות על מכירת הבית לתובעים בהתאם לשווי שוק.

בהתאם למסגרת עובדתית זו, יש לבחון את מידת הרלוונטיות של המסמכים והשאלות הרלוונטיים.

בסעיף א' למכתב דרישת הגילוי הספציפי עתרו התובעים לגילוי הסכמי רכישת הזכויות בנכס נשוא התביעה, לרבות הסכמים מול מינהל מקרקעי ישראל, המושב והסכם ההקצאה של המגרש. 

כפי שטען ב"כ הנתבעים בדיון מיום 13/4/08, מדובר בדרישה "היסטורית", שאין לה רלוונטיות להליך הנוכחי.

בסעיפים ב'-ד' למכתב הדרישה עתרו התובעים לגילוי הסכמי תיווך, זיכרון דברים, מודעות ופירסומים שנעשו על ידי הנתבעים בקשר למכירת או השכרת הנכס.

אני מסכים התובעים בכך שמסמכים אלה עשויים להיות רלוונטיים לטענת הנתבעים בתביעה שכנגד, בדבר הנזקים שנגרמו להם בעקבות אובדן רוכשים פוטנציאליים, ולכן על הנתבעים לגלותם.  מנגד, העברת הסכמי תיווך ומסמכי זיכרון דברים לעיון התובעים עלולה לפגוע בפרטיותם של צדדים חיצוניים להליך, ולכן מן הראוי כי בטרם יועברו ההסכמים לעיון התובעים, יימחקו מהם פרטים מזהים של אותם צדדי ג'.

בסעיף ה' למכתב הדרישה עתרו התובעים לגילוי קבלות או דרישות לתשלום הוצאות פיתוח או תשתיות בגין הנכס.

מסמכים אלה רלוונטיים לטענת התובעים בדבר חובו של הנתבע 1 בגין הוצאות הפיתוח, ולכן מן הראוי לגלותם ולהעבירם לעיון התובעים.

תצהיר גילוי ספציפי, בהתייחס למסמכים האמורים (סעיפים ב'-ה' למכתב הדרישה) יימסר לתובעים בתוך 30 יום, והנתבעים יאפשרו לתובעים לעיין במסמכים אלה במקביל או בסמוך לאחר מכן.

בתצהיר התשובות לשאלון, טענו הנתבעים כי שאלות 2-9 אינן רלוונטיות.

שאלות 2-4, עוסקות ב"עובדות הסטוריות" הקשורות לבעלות ומגורים בנכס, ולכן אין לחייב את הנתבעים להשיב עליהן.